המנגינה שלנו

עונת המנויים החדשה של התזמורת האנדלוסית ממשיכה להציג קו מוזיקלי של המשכיות והתחדשות: רפרטואר מסורתי קלאסי בעיבודים עכשוויים – פסקול שהוא הרבה מעבר למוזיקה ותזמורת שהיא הרבה מעבר לפסקול. באחד מימי השישי הוזמנתי לגן של נכדי האהוב למפגש מוזיקלי במסגרת התוכנית "בואו לגני", המלמדת פיוט בגני הילדים. הילדים, נרגשים וחגיגיים, שרו בפנים מאירות "רפא צירי" ו"יהי שלום בחילנו" בליווי נגני התזמורת על כלים אותנטיים – ולבי נמלא אושר וגאווה על חלקה של התזמורת בהובלת מהפכה תרבותית שהביאה את מסורת הפיוט לקדמת הבמה. מסורת זו פורשת גשר חי בין עבר להווה, בין סבתא לנכד, בינינו. אתם, המנויים, לוקחים חלק חשוב במפעל השימור הזה – ואני מזמינה אתכם להוסיף ולארוג יחד איתנו את חוטי הקשר באמצעות צלילים שקסמם אינו פג.

התזמורת האנדלוסית הישראלית ממצבת את עצמה בחזית העשייה המוזיקלית והתרבותית בישראל, ומובילה בגאון עשייה חדשנית ופורצת דרך: הקמת "תוראת" – מרכז ייעודי ללימוד מוזיקה אנדלוסית לנוער לטיפוח דור הנגנים הבא; תוכנית אקדמית חלוצית, "הפיוט בגן הילדים", בשיתוף המכללה האקדמית גבעת וושינגטון; הקלטה ועיבוד של אוצר מוזיקלי; הופעות בינלאומיות יוקרתיות לצד הופעות אינטימיות בקהילה; וטיפוח דור יוצרים בז'אנר כמסד להנהגה מוזיקלית עתידית. עשייה ענפה זו מבטאת את חזוני: התזמורת האנדלוסית היא הרבה מעבר למוזיקה – היא חזון חברתי ותרבותי. תודה למשרד התרבות ולעיריית אשדוד על התמיכה, ולכם, קהל המנויים – הלב הפועם של התזמורת.